מחקרים השוללים לכאורה רגישות לקרינה

מחקרים שגויים הופכים לקונצנזוס

בעשרים השנה האחרונות בוצעו כמה וכמה ניסויי חשיפה לרגישים לקרינה על ידי קבוצה קטנה של חוקרים. המחקרים והחוקרים הללו מומנים בדרך כלל על ידי התעשיה. החוקרים הללו בדרך כלל מפרסמים מאמרים רבים על בסיס המספר הקטן של הניסויים שתוכננו בצורה שגויה. במסקנות המחקרים יש רמיזה לבעיה פסיכולוגית, וככה נוצר הרושם שיש המון מחקר שמראה שרגישות לקרינה היא נוסיבו. הרמיזה או המסקנה המוגבלת של המחקרים הללו מואמצת על ידי התעשיה ועל ידי גופים מושפעי תעשיה כמו ICNIRP ו WHO EMF PROJECT ומהודהדים על ידי התקשורת וגופי "מדע להמונים". כך זמיזה בכמה מחקרים שגויי וממומנים הופכת לקונזנסוז.

בעמוד זה נביא סקירה וביקורת על מספר מחקרים השוללים לכאורה היותה של רגישות לקרינה אמיתית ונגרמת מקרינה. כאמור מחקרים אלו כמובן לא אומרים זאת בצורה ישירה, אלא רומזים. בדרך כלל אלו מחקרי חשיפה לקרינה שתוכננו ללא הבנה של נושא הקרינה או הרגישות לקרינה. נסביר את השגיאות בהם ואת הבעיות בתכנון שהביאו לתוצאות לא רלוונטיות ולפעמים להבנה לא נכונה של התוצאות, ולבסוף לרמיזות הלא נכונות. הרמיזות הללו מאומצות על ידי מכחישי הנזקים והתעשיה והם עושים שימוש במחקרים אלו כדי לשלול את הבסיס מתופעת הרגישות לקרינה ולכדי להתעמר בסובלים בכל העולם (על ידי הכחשת הסיבה להפכתם לרגישים ונפגעי קרינה).כמובן שמחקרים אלו עומדים בניגוד גמור למחקרים המקדמים את ההבנה כי רגישות לקרינה היא תופעה פיזיולוגית רחבת היכף הנגרמת מקרינה.

סרקנו מחקרים שמקדמים את התפיסה כי רגישות לקרינה נגרמת מקרינה וכי היא בעיה בריאותית אמיתית. בד בבד ישנם מחקרים אחרים אשר כביכול הפריכו את האפשרות שרגישים לקרינה באמת מרגישים בקיומה של קרינה. מחקרים אלו סובלים מכשלים שמקורם בחוסר הבנה של נושא הרגישות לקרינה. חלק מהכשלים הוא למשל שימוש בכמה סוגים שונים של קרינה בלי לקחת בחשבון כי כל רגיש לקרינה שונה מחברו ורגיש לתדרים שונים וחשיפה חוזרת של רגישים בכמה סדרות בדיקות ביום אחד ללא אפשרות מנוחה מספקת בין בדיקה לבדיקה.

כשלים נפוצים במחקרים השוללים רגישות לקרינה כנגרמת מחשיפה לקרינה בלתי מייננת:

• קימים מספר גדול של מחקרים, אשר בוצעו בעיקר על ידי חוקרים מוכרים בתחום שבאופן עקבי מגיעים לאותן תוצאות: ג'ימס רובין, רוסו, וואלס, אלטיטי, ואחרים.
• חלק מהמחקרים הללו הם מחקרי חשיפה המבוצעים על ידי פסיכיאטרים (ללא הבנה בקרינה, ללא הבנה ברגישות לקרינה).
• המחקרים מנסים להוכיח אפקט נוסבו (למעשה לא מוכיח כלום, גם סטודנטים לרפואה מפתחים תסמינים של שפעת כאשר לומדים עליה, זה לא אומר ששפעת היא מחלה לא אמיתית).
• לרוב במחקרים אלו יש חשיפת ביקורת לא נכונה (לא נמוכה מספיק, חשיפה סביבתית אחרת, צוות משתמש בציוד אלחוטי או סלולרי, או עם חשיפה כאשר לא אמורה להיות חשיפה). כלומר כאשר לא אמורה להיות חשיפה לקרינה , עדיין הייתה חשיפה לקרינה וכאשר חלק מהרגישים הגיבו הם נספרו כ"לא זיהו קיום הקרינה"
• חשיפות מרובות ללא זמן התאוששות מספק. לכאורה כדי להגיד את מספר הניסויים ואת המשקל שלהם מבוצעות בחלק מהמחקרים חשיפות חוזרות ונשנות. למשל 20 חשיפות ביום, 5 דקות כן 10 דקות מנוחה. יש מעט מאוד רגישים שיעמדו במבחן כזה. גם אני לא אצליח במבחן כזה. מחקרים כאלה תוכננו במיוחד כדי לתת תוצאה מסוימת.
• הנבדקים חייבים לנחש נכון תמיד (התייחסות בינארית לתוצאות). אם טעו באחת או שתי חשיפות, הם מסומנים כ "לא זיהו"
• ערבוב בין סוגי קרינה וחשיפות. לא כל הרגישים מגיבים לכל קרינה באותו אופן. יש שרגישים במיוחד לWIFI ו WCDMA, חלק מגיבים במיוחד לGSM או DECT. אבל בחלק מהמחקרים מאחדים את כל החשיפות ואז רגיש שרגיש במיוחד ל DECT וGSM אשר זיהה את כל החשיפות בשיטות שידור אלו, אבל רגיש פחות לWCDMA וWIFI ולא זיהה נכון את כל החשיפות הללו, מוגדר כ"לא זיהה נכון".
• כדי להוסיף נפח מחקרי, חלק מהחוקרים כותבים מאמרי סקירה על מחקרים שהם ועמיתים שלהם ביצעו בעבר. רוב המחקרים הללו שליליים (כלומר הרגישים לא זיהו את הקרינה), לפעמים מכניסים מחקר או שניים חיוביים אבל תמיד המשקל שלהם קטן. כך יוצרים מאמרים חדשים גם הם שלילים (ראו בהמשך). 
• כדי להוסיף נפח מחקרי, חלק מהחוקרים כותבים מאמרים חדשים בהם הם מאחדים נתונים של כמה מחקרים שלילים כדי ליצור מחקר חדש, לכאורה חזק סטטיסטית – גם הוא שלילי (ראו בהמשך).

מחקר ESSEX

אחד מהמחקרים הללו נקרא מחקר ה ESSEX. במחקר ישנם שלוש שגיאות יסודיות:

1. ביצוע מספר בדיקות אחת אחרי השנייה (שני סבבים של שלוש חשיפות) בחלק מהמקרים ללא מתן זמן מנוחה מספק (בסבב הראשון חמש דקות "חשיפה", שתי דקות בלבד של "מנוחה" ובסבב השני חמישים דקות של "חשיפה" ושבוע "מנוחה").
2. החשבת התוצאות רק לנבדקים ששרדו את כל הבדיקות.
3. שימוש בשני סוגים של מקורות קרינה – תחנת בסיס (אנטנה) של טלפונים בשיטת GSM ובשיטת UMTS. שני סוגי האותות הם בעלי אופן הקרנה שונה ללא התחשבות בכך שכל רגיש לקרינה יכול להיות רגיש רק לאחד מהם.

גם במקרה הזה החוקרים הסיקו כי הרגישים לקרינה אינם מושפעים מהחשיפה לקרינה. הם הסיקו כי לאות GSM לא הייתה תגובה ובחשיפה לאות UMTS הייתה תגובה מסוימת של הנבדקים. החוקרים מוסיפים לסייג כי התגובה הייתה כנראה בגלל הסדר של החשיפות ולא בגלל החשיפה עצמה.
עוד על מחקר ה ESSEX בקישור הבא:
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=2280333&r=1 
עדויות של נבדק במחקר:
http://www.mast-victims.org/resources/docs/essex-study-phillip-watts.pdf
ביקורת על המחקר מהאתר  powerwatch.org.uk :http://www.powerwatch.org.uk/news/20080201_ehp_journal_response.asp
ביקורת של Stelios A. Zinelis על מחקר:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2235207/?tool=pubmed
תקציר המחקר:
http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/18007992

למחקר המלא לחץ כאן… 

מחקריו של ג'יימס רובין

ג'יימס רובין הוא פסיכולוג אשר אין לו שום מומחיות במדידת קרינה, בביולוגיה או בהבנה של רגישות לקרינה. ד"ר ג'יימס רובין קיבל מימון של כ 750000 פאונד חציו מהממשלה וחציו מהתעשייה. הוא הפיק מחקר שקשר בין רגישות לקרינה לבין בעיות פסיכולוגיות ואשר שלל את יכולתם של הרגישים לנחש האם יש או אין קרינה. לאחר פרסום המחקר הוא תוגמל בתפקיד בכיר יותר באוניברסיטה בה הוא מלמד וקיבל מימון למחקרים נוספים, גם הם (באופן לא מפתיע) שוללים קשר בין התסמינים לקרינה. 
מכחישי נזקים ומכחישי אי סבילות לקרינה משתמשים רבות במחקריו בלי להבין את השגיאות בהם, ההונאה הושלמה.
מחקריו זכו לביקורות רבות. הבעיות המרכזיות במחקריו הן:

1. שימוש במכשיר דמוי טלפון סלולרי כדי להקרין את הנבדקים כאשר הטלפון עצמו פולט קרינת בלתי מייננת מסוגים שונים גם במצב שהוא לכאורה לא משדר, כלומר הנבדקים נחשפו לקרינה גם בזמן שלא אמורה להיות חשיפה.
2. החדרים בהם שוכנו הנבדקים לא היו ממוגנים מקרינה  ולכן נחשפו הנבדקים לקרינה סביבתית.

בתמונה- מתקן השידור אשר פלט קרינה מסוגים שונים גם במצב שלא היה אמור להקרין
בצילום לעיל נראה מתקן החשיפה שדימה מכשיר סלולרי. בזמן החשיפה הוא חיבר לו אנטנה שדרכה עבר השידור לתחנת הבסיס המרוחקת. עד לכאן בסדר. בזמן חשיפת הדמה (כאשר לא הייתה חשיפה לקרינה בלתי מייננת) הוא הוציא מהמכשיר המדמה את האנטנה והפנה את השידור למעגלים פנימיים (בתמונה למעלה רואים שאין אנטנה), אולי אפילו חיבר נגד עומס של 50 או 75 אום. הוא חשב שבמצב כזה אין חשיפה.
בתחילת המחקר המדובר הוא כותב : 
" Participants were exposed to three conditions: a 900 MHz GSM mobile phone signal, a non-pulsing carrier wave signal, and a sham condition with no signal present. Each exposure lasted for 50 minutes. "ושם יכול הקרוא להבין שבחשיפת הביקורת לא היה בכלל סיגנל.  אבל בהמשך המחקר הוא כותב: "or the sham exposure, a continuous wave signal was generated to ensure that the system heated up to the same degree as the active exposures but was diverted to an internal load instead of being transmitted through the antenna; only minimal leakage of this signal occurred (specific absorption rate < 0.002 W/kg).  "כאן כבר מבינים שהיה סיגנל והיה שידור. מי שמבין בקרינה יודע שבשלב זה מתפתחים גם שדות מגנטים וחשמליים על המכשיר המדמה בתדרים נמוכים ותדרים ביניים ואפילו קצת קרינת רדיו, הבורחת מהחיבור של נגד העומס (גם הוא מציין שהייתה חשיפה ל 0.002W/KG). כאשר הנבדקים (גם מי שלא הצהיר שהוא רגיש לקרינה הגיב קצת, אבל פחות מהרגישים בצורה משמעותית) דיווחו והגיבו גם בחשיפת הביקורת הוא מיהר לרמוז שכנראה מדובר בתגובה פסיכוסומטית להמצאות מכשיר הדימוי. 
בתמונה הבאה רואים את תגובת הנבדקים על ציר הזמן. שימו לב שהרגישים הגיבו הרבה יותר לכל החשיפות, אבל גם הלא רגישים הגיבו. זה כמובן יכול להיות תגובה של לחץ, שמובן שהוא גבוהה יותר אצל מי שכבר חווה כאב מסלולרי, אבל גם יכול להיות שפשוט הייתה שם קרינה שהחוקרים לא היו מודעים לה כי הם לא מהנדסי אלקטרוניקה ולא החזיקו מד קרינה בחייהם. 

גם כאשר מסתכלים על תיעוד כאבי הראש לכל משתתף רואים בבירור שהרגישים לקרינה הגיבו (בכאבי ראש) יותר לכל החשיפות. 

ואז בסיכום התוצאות שלו הוא רומז על תופעה פסיכולוגית (בלי להבין את השגיאה שלו):
"As sham exposure was sufficient to trigger severe symptoms in some participants, psychological factors may have an important role in causing this condition."
משם הרמיזה שלו, המתבססת על ניחוש השגוי, הפכה להיות הדעה השלטת.

ביקורת מפורטת יותר על מחקרו של רובין זמינה בבלוג:

1. http://norad4uh.blogspot.com/2017/02/blog-post_84.html
2. http://www.tapuz.co.il/blogs/viewentry/2495329

הגדיל לעשות ד"ר אנדרו מרינו כאשר כתב ביקורת קשה על מחקריו ועל האיש עצמו:

"…James Rubin, King’s College London published a blindingly biased paper in which he argued that there was no such thing as electromagnetic hypersensitivity (no robust evidence). His numerous studies on electromagnetic hypersensitivity are all negative, but that negativity was manufactured by employing experimental designs and statistical analysis that were virtually guaranteed to produce negative results. By means of jaundiced analyses he comes to the conclusion that EHS sufferers have a purely psychosomatic disease, a viewpoint that has untold benefits for his clients and funders, particularly the cell-phone companies…."

הביקורת המלאה של מורינו: https://www.andrewamarino.com/?page_id=3095
ביקרות נוספת:  http://www.powerwatch.org.uk/library/downloads/es-8-appendices-2014-10.pdf 
קישור למחקר המלא של רובין: http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1440612/
קישור למאמר של רובין על רגישות לקרינה  http://archive.radiationresearch.org/conference/downloads/011555_rubin_extra.pdf

מחקר חשיפה משנת 2016

"Effects of personalised exposure on self-rated electromagnetic hypersensitivity and sensibility – A double-blind randomised controlled trial" – https://doi.org/10.1016/j.envint.2016.11.031"
במחקר זה ניסו החוקרים להתמודד עם שתיים מהבעיות במחקרי חשיפה קודמים על רגישות לקרינה, סביבת הבדיקה וסוג החשיפה. למרות כוונת החוקרים לבדוק את הנבדקים בסביבה נמוכת קרינה ולחשוף אותם לסוג הקרינה להם הם רגישים במיוחד, המחקר סובל מבעיות רבות. להלן רשימה של הבעיות המרכזיות בו:

1. אין מדידה פיזיולוגית של תגובות הנבדקים, רק שואלים אותם האם הרגישו קרינה או לא.
2. אין מספיק זמן התאוששות (זמן חשיפה+מנוחה 15 דקות בלבד)
3. הנחת יסוד שגויה: רגישים לקרינה מגיבים מידית לחשיפה 
4. סוג החשיפה נבחר לפי העדפת הנבדק וללא כל בדיקה אמתית 
5. רמות הקרינה בסביבת הבדיקות לא נבדקו 
6. חשד לגישה לא מאוזנת של החוקרים

ביקורת מלאה של המחקר – http://norad4uh.blogspot.co.il/2017/08/2016.htmlהמחקר עצמו – http://www.sciencedirect.com.sci-hub.cc/science/article/pii/S016041201630931X

מחקר – תסמינים פסיכולוגים ברגישים לקרינה 

המחקר "Psychological symptoms and health-related quality of life in idiopathic environmental intolerance attributed to electromagnetic fields." משנת 2016 הראה קיום יותר תסמינים פסיכולוגים ובריאות רעועה באנשים שהגדירו את עצמם כרגישים לקרינה. המחקר בוצע על ידי פסיכולוגים. המחקר מצוטט מידי פעם על ידי מכחישי רגישות לקרינה. אבל להבדיל ממה שמכחישי רגישות לקרינה רוצים להוכיח, המחקר לא מוכיח שרגישות לקרינה נגרמת מבעיות פסיכולוגיות. המחקר מראה כי בקרב מי שהגדיר עצמו כרגיש לקרינה היו יותר בעיות פסיכולוגיות ובריאות רעועה יותר. זה לא אותו הדבר. 
בעיות הבריאות וכאבים פיזיים כתוצאה מרגישות לקרינה הם מובנים. הבעיות הפסיכולוגיות שחלק מהרגישים לקרינה מציגים נובעות מפוסט טראומה שנגרמת מחווית הכאבים הקשים בכל חשיפה, מהמשך החשיפה והתסמינים הקשים בשלבים הראשונים שהאדם עדיין לא מבין מה גורם לתסמינים הללו (ולא מצמצם חשיפה) והתכחשות המערכת והסביבה מהקשר כאשר הוא נמצא וכבר ברור לנפגע הקרינה. 
המחקר יכול להיות מובן לא נכון על ידי מכחישי נזקים ומכחישי רגישות לקרינה אבל שמתרגמים לא נכון את המשפט "The results suggest that IEI-EMF is associated with various types of psychological symptoms and with poor HRQoL     "
כלומר בתרגום חופשי "התוצאות מרמזות כי רגישות לקרינה קשורה למגוון סוגים של תסמינים ומצבים פסיכולוגיים ובריאות לקויה" , "קשורה" לא "נגרמת". טעות בהבנה כזו וקפיצה למסקנות אופיינית אצל קוראים שלא מבינים את הרגישות לקרינה , לא חוו אותה, לא מטפלים בה, סובלים מהטעיית אישוש בעצמם ולא מבינים את הנושא.

קישור – https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/27095153?fbclid=IwAR0tnwRnphqNfVGw8JR-nOWw9Z8onB_onmUXY27sSP3ME9m_qt7WN91ss8Qקישור – https://doi.org/10.1016/j.jpsychores.2016.03.006

מאמרי סקירה ואיחד נתונים

כאמור שיטה נוספת ליצירת מחקרים שמראים שרגישות לקרינה אינה נגרמת או מושפעת מקרינה, היא כתיבת מאמרי סקירה של ספרות או איחוד נתונים ממחקרים אחרים, כדי להציג תוצאה "חדשה" ו"נוספת" שלילית (רגישים לקרינה לא מזהים קרינה והדהוד של אפקט נוסבו כהסבר האפשרי היחיד לתופעה). להלן דוגמא לכמה מחקרים כאלה:

• Idiopathic environmental intolerance attributed to electromagnetic fields (formerly 'electromagnetic hypersensitivity'): An updated systematic review of provocation studies – שנת 2012, רובין שוב עובר על המחקרים ומסיק כי הכי הגיוני שאפקט נוסבו גורם לרגישות וכי רוב הסיכויים שבדיקות המבוססות על ביומארקים יעילו לאבחון של רגישות לקרינה או למחקר שלה.
  https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/19681059/
• Symptom Presentation in Idiopathic Environmental Intolerance With Attribution to Electromagnetic Fields: Evidence for a Nocebo Effect Based on Data Re-Analyzed From Two Previous Provocation Studies – ראיות כי אפקט נוסבו הוא הגורם לתופעה, על פי עיבוד של שני מחקרי חשיפה קודמים –
  https://www.frontiersin.org/articles/10.3389/fpsyg.2018.01563/full
• Do people with idiopathic environmental intolerance attributed to electromagnetic fields display physiological effects when exposed to electromagnetic fields? A systematic review of provocation studies – 2011 – האם אנשים עם רגישות לקרינה מציגים יותר בעיות ותסמינים פיזיולוגים מאנשים שאינם רגישים? התשובה של החוקרים היא לא. נבדקו 29 מחקרים, רק בחמש מהם נראו השפעות פיזיולוגית. החוקרים קובעים כי אלו מקרים מבודדים. וכי באופן כללי אין שוני בתסמינים הפיזיולוגים –
  https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21769898/
• Idiopathic environmental intolerance attributed to electromagnetic fields (IEI-EMF): A systematic review of identifying criteria – https://bmcpublichealth.biomedcentral.com/articles/10.1186/1471-2458-12-643
• Are media warnings about the adverse health effects of modern life self-fulfilling? An experimental study on idiopathic environmental intolerance attributed to electromagnetic fields (IEI-EMF) – האם דיווחים בתקשורת על רגישות לקרינה והשפעות הקרינה יכולים לגרום להופעת תסמינים? , שוב רובין והצוות שלו מקדמים את ההכחשה של רגישות לקרינה, הפעם עם טוויסט חדש, אסור לדבר על רגישות לקרינה כי עצם הדיבור עליה בתקשורת יכול לגרום להופעת התופעה בקרב הציבור. – https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/23438710/
• בשנת 2013 חקר אותו רובין 60 מאמרים שפורסמו בתקשורת הבריטית וקבע כי ברובם הייתה הצגה של שיטות לא "מוכחות" (הכוונה לצמצום חשיפה) להתמודדות עם הרגישות, ובאלו שלא כללו מדענים הייתה יותר נטייה לתיאור המצב כנגרם מקרינה (מה שלדעת החוקרים גם אינו "מוכח"). החוקרים קוראים ליותר מעורבות של מדענים בפרסומים בתקשורת. – Idiopathic environmental intolerance attributed to electromagnetic fields: a content analysis of British newspaper reports – קישור – https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/23799038/
  "Of the 60 articles, 43 (71.7%) presented a mainly electromagnetic cause, compared to 13 (21.7%) which presented mainly non-electromagnetic causes and 4 (6.7%) which did not discuss a cause. 29 (48.3%) did not mention any potential treatment, while 24 (40.0%) mentioned eletromagnetic field related strategies and 12 (20.0%) mentioned complementary or alternative therapies. Articles which quoted someone with IEI-EMF were significantly more likely to report an electromagnetic cause and to present unproven treatments. Those which used a scientist as a source were more likely to present a non-electromagnetic cause for the condition."
  ומסיים ב:
  " The widespread poor reporting we identified is disappointing and has the potential for to encourage more people to misattribute their symptoms to electromagnetic fields. Scientists should remain engaged with the media to counteract this effect. "
  • לדעתי הדבר הכי מעניין במאמר הזה הוא הצהרת ניגוד העניניים של רובין, בה הוא מודה, בין השאר, על קבלת כספים מגוף שנקרא MTHR שהוא גוף שעסק ומימן מחקר בריאותי בתחום הקרינה ומומן חציו על ידי הממשלה וחציו על ידי תעשיית הטלקומיוניקציה בבריטניה :
    " The Mobile Telecommunications and Health Research (MTHR) Programme was set up in 2001 as part of the government response to the recommendations of the Stewart Report and was formally wound up in 2012."
    

• הצהרת ניגוד העיניינים במחקר
  " has previously received funding from the UK’s Mobile Telecommunications and Health Research programme "