התמודדות עם רגישות לקרינה – מנטאלית

שלב זה הינו השני בהתמודדות עם רגישות לקרינה, אבל גם הוא חשוב מאוד לשיפור ולהתמודדות. התמודדות מנטאלית נכונה תביא לצמצם הרגישות ותאפשר להגיע לשיפור משמעותי עוד יותר של הרגישות והבריאות הכללית. התמודדות מנטאלית לא נכונה, בכוחה לגרום את ההפך, החמרת הרגישות והרעת מצב הבריאותי.

בשלב זה יש לעשות כל מאמץ לשמור על גישה חיובית ותקווה. אין ליפול ליאוש או דיכאון. יש להתרכז בעשייה, בלמידה, בשיפורים, בהישגים ובשיפור במצב הבריאותי. כדאי מאוד לחגוג נצחונות והישגים. במהלך הזמן יש ללמוד להתמודד עם הקושי והסבל בצורה נקודתית, ומיידית , כך שלא ניצור או נחזק פוסט טראומה בעקבותיהם. כל אלא הם תהליכים שיקח לכם זמן ללמוד ולשלוט בהם, אבל הם חשובים מאוד להמשך השיפור במצב הרגישות, גם אם ביצעתם צמצום חשיפה בצורה הטובה ביותר.

כלים אישיים ועקרונות בהתמודדות מנטאלית

התמודדות נכונה עם הכאב והסבל

כאשר כואב ואנחנו סובלים, יש לתת לזה מקום. להוריד הילוך ולשגת למקום שנוח לנו עד שיעבור הכאב. ניתן לקחת תוספי תזונה שמשכחים קצת את הכאב ומקלים כגון GABA. יש לזכור כי הכאב הוא זמני, הוא יעבור, ואנחנו נלמד ממנו מה ניתן לשפר ואיך ניתן להימנע ממנו בעתיד. הרבה פעמים שאני כאוב, אני מזכיר לעצמי שזה יעבור, שאני בשליטה ואז אני מתחיל לתכנן מה אני אעשה ברגע שהכאב יחלוף. יצירה, טיול ביער, רחצה בים, קריאה, מנוחה, קרקוע (GROUNDING), פעילות ספורטיבית, פעילות משפחתית, כתיבה, כל אלו ועוד הן פעילויות שניתן לעשות כדי להקל על הכאבים או לתכנן לעשות לאחר שהכאב יעבר, והוא יעבור.

אקטיבי ולא קורבן

התחילו לפתח גישה אקטיבית ולא קורבנית לחיים. "אני עושה", "אני לומד\ת" , "אני מתמודד\ת" , "אני מודד\ת" , "אני מצמצם\מת חשיפה" , "אני גדל\ה ומתפח\ת", אלו הם צמדי מילים במקדמים את הגישה האקטיבית , השולטת בגורל והאופטימית.

במקביל התנגדו לכל מחשבה דיכאונית, או קורבנית. אתם לא קורבן ולא מסכנים, אף אחד לא עושה את זה לכם בכוונה (למרות שלפעמים נדמה). אתם "על זה" ויכולים להתמודד (גם עם קצת עזרה) עם האתגר. התרחקו מכל תאורית קונספרציה על רדיפה מכוונת, או פגיעה מכוונת. נסו להתרכז באנשים חיוביים ותורמים בחיים שלכם שמעודדים אתכם לעשייה, התמודדות, אופטימיות, התגברות, למידה, והבראה. הרבו באהבה ובכיף.

זוכרים את ההישג , לא את הכאב

בתום היום (לאחר שתעדנו את הכאב, הסיבות והמאפינים ביומן מחלה, כמו גם את ההישג והפעילות שעשיתם כאשר הכאב עבר או\ו כדי שיעבור), יש להשתדל ולזכור את ההישג ואת הפעילות שעשיתם, ולא את הכאב עצמו. כך ניצור במקביל ליומן מחלה, גם זכרונות של פעילויות כיפיות ומועלית, חיוביות ותורמות, לנו ולאחרים. עם הזמן יוצרים שרשרת של הישגים בזכרון ובתודעה שלנו.

אני למשל יצרתי את הבלוג, ערוץ הסרטים ביוטיוב, ואפילו את האתר הזה, כדרך חיובית להתמודדות עם הכאב. אחרי כל כאב כתבתי או שיפרתי עמוד באתר, יצרתי סרטון חדש או כתבתי פוסט חדש. כך במשך שנים. פעילויות נוספות שאני עושה בחלוף הכאב הן ספורט, אופניים, בילוי עם המשפחה, ים, וכתיבה.

חוגגים את ההישג

חגגו כל הישג, כל שיפור בריאותי, כל צמצום חשיפה, כל סיום לימוד של פרק באתר, כל שלב בביצוע של כל מדריך. חגגו את ההישגים עם אהובכם ומשפחתכם (גם הם משלמים מחיר על הרגישות שלכם). שתפו אותם בהישגים, ובחגיגה. אוכל טוב, בילוי משפחתי, בידור הם דרכים נהדרות לחגוג. גם להרים כוס יין יכולה להיות דרך נהדרת לציין, להודות ולחגוג שיפור והישג.

אמירת מנטרות

בעת כאבים, אמרו לעצמכם כמה משפטים (מנטרות), בלב, בקול רם, או בשקט. ניתן גם להשתמש בטכניקה של הקשה על עצם בית החזה (טאפינג) בעת החזרה על המנטרות. המנטרות צריכות להיות מעודדות ומכירות בכאב כזמני. למשל

"הכל בסדר, יעבור לי, לא לקחת ללב".

או

"עכשיו לא נעים, אני על זה, תיכף יעבור ואז אחגוג את השיפור"

מדידת השיפור

חלק קריטי בהתמודדות הוא מדידת השיפור. הדבר חשוב גם כדי להבין מה עובד ומה פחות וגם כחלק מהתמודדת המנטאלית. מדידת השיפור צריכה להעשות בצורה עקבית ורצופה.

למשל, ניתן לספור כמה ימים הרגשתם טוב במשך חודש. לרשום ביומן המחלה את הימים בהם הרגשתם טוב ובסוף כל חודש לעשות סיכום. אז תוכלו לראות שעם ביצוע הצעדים האחרים וצמצום החשיפה, יש שיפור, ומחודש לחודש יש יותר ימים בהם אתם מרגישים טוב.

דוגמה שנייה היא לרשום ביומן המחלה ולציין בעיות שנפתרו. למשל, בעיה של כאבי ראש בכל הבית. אחרי חצי שנה של צמצום חשיפה, מדידה ומיגונים, כבר אפשר להסתובב בכל הבית בלי כאבי ראש.

דוגמה שלישית, מעקב אחר מספר השניות\דקות\שעות שלוקח לכם לפתח תסמינים בכל חשיפה. למשל, הליכה של חצי שעה ברחובות ליד הבית, גרמה בעבר להופעת תסמינים, אבל אחרי שנה של עבודה התמודדות ושיקום , לוקח יותר משעה בעת ההליכה באותם רחובות, לפתח תסמינים.

אצל רוב האנשים, שיפור ראשוני בחומרת התסמינים צפוי כבר אחרי כמה שעות\ימים לאחר הפסקת השימוש בציוד סלולרי ואלחוטי (בהנחה שאין קטסטרופות בבית שלכם ובמקום העבודה). אבל שיפור אמיתי במצב הרגישות צפוי רק לאחר כמה חודשים של ביצוע שלבים בתהליך ההתמודדות.

עזרה חיצונית של בעלי מקצוע

ניתן, כדאי ונכון לבקש עזרה חיצונית כדי להתמודד עם הכאבים, הסבל, והרגישות לקרינה. יש להקפיד על בחירה של מטפלים שמבינים את המצב, ולא מקרינים אתכם בזמן הטיפול. הטיפול יכול להיות מנטאלי, פסיכולוגי, אלטרנטיבי וכו.

ישנן כמה וכמה שיטות של התמודדות מנטאלית שניתן לעשות כדי לחזק את היכולת שלכם להתמודד פסיכולוגית עם הכאבים, עם החשיפה, עם הבידוד, עם פוסט טראומה שאולי נוצרה מימים\חודשים\שנים של כאבים ותסמינים. יש גם מספר תהליכים מסודרים, קורסים, הנחיות שניתן לקחת בהם חלק ברשת, בקבוצות או בהנחייה אישית.

אני למשל עסקתי בIPEC עם מדריך-מטפל אישי, במשך כמעט שנה וזה עזר לי גם באותו הזמן וגם נתן לי כלים להתמודדות בהמשך. הIPEC עזר לי מאוד לבודד מחשבתית את הכאב ולמקם אותו בכאן ועכשיו. לפתח תקווה ושאיפות לעתיד. ולאט לאט לצמצם את הפוסט טראומה שהכאב גרם לי במשך יותר משנה וחצי של רגישות קשה.

יש תהליכים אחרים שנקראים או מכונים "חיוות מוחי" , גופטה, או אחרים. גם יוגה, מדיטציות, טאי-צי, ציקונג ועוד יכולים לעזור בהתמודדות המנטאלית. בנוסף ישנם שמציעים טיפולים אלטרנטיבים, אנרגטים, ריגשיים ואחרים. בזה אני עוד פחות מבין (ולא מאמין בכולם אבל שכל אחד יעשה מה שהוא חושב לנכון) .

משום שאני לא מומחה בנושאים הללו, אני לא נוהג להמליץ על תהליך מסוים. מה שכן, אני בדעה שאת התהליכים הללו יש לעבור בנוסף ואחרי הפסקת שימוש וצמצום חשיפה ולא במקומם. כאמור וכמובן רוצה להזהיר שוב לא להתפתות ולחזור לשימוש בציוד אלחוטי וסלולרי תוך כדי או לאחר עבודה או שיפור.

ראו גם – https://www.norad4u.co.il/ehs-h/handling-ehs-h/

התמודדות עם רגישות לקרינה – מכתב לסובלים