הכרה ברגישות לקרינה בעולם (ובארץ)

הכרה ברגישות לקרינה בעולם

הכרה ברגישות לקרינה בעולם מתקדמת לאט לאט בשני מישורים. הראשון הכרה של גופים לאומיים ובין לאומיים (מדינות וגופי מחקר או גופי יעוץ לוועדות בין לאומיות) ברגישות לקרינה כהשפעה סביבתית על החולה. במישור השני בהכרה במקרים ספציפיים של רגישים לקרינה בעולם כזכאים לקצבאות נכות או הקרה משפטית בנכותם כרגישים לקרינה, נכות הנגרמת בעקבות חשיפה לקרינה. זאת בנוסף ובדרך כלל בניגוד להכרה החלקית של גופים בין לאומיים כגון ארגון הבריאות העולמי משנת 2005 בסבל של הרגישים אך לא בקרינה כגורם לסבל או לרגישות.

בארץ משרד הבריאות ומשרד הגנת הסביבה לא מכירים באופן רשמי ברגישות לקרינה, ומפנים לקביעה של ארגון הבריאות העולמי המכירה בסבל אבל קובעת כי הרגישות לא נגרמת מקרינה (על סמך מחקרים שלדעתי הם שגויים).

קוד ICD לרגישות לקרינה

קיים קוד ICD שניתן להשתמש בו במהלך האבחון: קןד אבחון רפואי –  ICD-10-CM   W90.8XXA (ראו צילום מסך למטה) 

הכרה רק בסבל – ארגון הבריאות העולמי 

בשנת 2005 קבע ארגון הבריאות העולמי כי התסמינים אמיתיים אבל לא קשר ביניהם לחשיפה לקרינה. בשנת 2011, לאחר סיווג קרינת רדיו כמסרטן אפשרי בבני אדם, החל ארגון הבריאות העולמי בתהליך של הכרה ברגישות לקרינה. התהליך היה אמור להסתיים בשנת 2015. התהליך החל בפגישה של נציגי ארגון הבריאות העולמי עם נציגים של ארגוני רגישים לקרינה בחודש השישי בשנת 2011.
לדעתי די בהכרה זו של ארגון הבריאות העולמי כדי לנקות בצעדים לתמיכה רפואית, טכנית, מוסדית וכלכלית ברגישים לקרינה. הבעיה שהכרה כזו לא נראת באופק.

בארגון הבריאות העולמי יש גוף שנקרא EMF PROJECT שהחל פעולתו בסביבות 2005. הגוף הזה מעורב בכל ההחלטות בנושא קרינה בלתי מייננת.. הוא מושפע תעשייה. ב2005 הגוף היה חדש יחסית וכך איך שהוא התקבל המסמך הזה שמכיר בסבל אבל לא בגורם. מאז 2005 הגוף הפך למשפיע מאוד והוא למעשה הסמכות העליונה בנושא בארגון הבריאות העולמי. הגוף כבר שנים עומד על הרגלים האחוריות בכל הקשור לשימור הפרדיגמה הקיימת בה קרינת רדיו לא מזיקה בריאותית ובה אין קשר בין רגישות לקרינה לקרינה עצמה. לכן לדעתי אין שום סיכוי שארגון הבריאות העולמי יכיר ברגישות לקרינה או ישנה משהו מהמסמך שיצא ב2005. אם כבר ישנה אז לרעה.

הכרה כנכות על ידי לשכת השרים של המדינות הנורדיות 

בשנת 2000 הכירה לשכת השרים של המדינות הנורדיות (Norway, Finland, Sweden and Denmark ) ברגישות לקרינה (נקראת במסמך גם "אלרגיה לחשמל" ו "אי סבילות לקרינה אלקטרומגנטית") כגורם לנכות, כלומר כמחלה המשפיעה על אורח החיים ומגבילה אותם.
“Electromagnetic intolerance”“El-allergy”.-  Usually general symptoms (tiredness, nausea, memory- and concentrationdifficulties etc.) related to use of TV/PC/data-screens, electrical transformers orfluorescent lamps. Symptoms disappear in “non-electrical environments"
או
https://eloverkanslig.org/wp-content/uploads/2019/09/the-nordic-adaptation-of-classification-of-occupationally-related-disorders-icd-10.pdf

החלטת הפרלמנט האירופי 2009

בשנת 2009 קרא הפרלמנט האירופי למדינות האיחוד להכיר ברגישים לקרינה כנכים ולהעניק להם הגנה ולדאוג לחופש ההזדמנויות שלהם
"28. Calls on Member States to follow the example of Sweden and to recognize persons that suffer from electrohypersensitivity being disabled so as to grant them adequate protection as well as equal opportunities  -" קישור –  http://www.europarl.europa.eu/sides/getDoc.do?type=TA&reference=P6-TA-2009-0216&language=EN

מועצת אירופה מכירה ברגישות לקרינה

החלטת מועצת אירופה משנת 2011 מכירה באופן היסטורי בקיומה של רגישות לקרינה ובצורך להגן על הרגישים לקרינה: 
http://assembly.coe.int/ASP/Doc/XrefViewPDF.asp?FileID=13137&Language=EN
או
https://www.academia.edu/7146578/International_Scientific_Resolutions_from_Greece_Russia_Sweden_Israel_USA_Europe_Italy_Brazil_Spain

על ההחלטה: http://www.powerwatch.org.uk/news/20110513-council-europe-resolution.asp

• סעיף 8.1.4 – יש לתת דגש ליחס לרגישים לקרינה, לצורכיהם המיוחדים ולספק להם איזורים נקיים מקרינה ומרשתות אלחוטיות. 
• בפרק 4, סעיף 22 מתארת ההחלטה את מחקרו של  פרופסור דופום (ראו למטה) וקובעת כי על פי ממצאים מדעיים מכירה הועדה ברגישות לקרינה כתופעה רפואית בריאותית הנגרמת באופן ישיר מחשיפה לקרינה ואיננה ממקור פסיכולוגי.

"4-22 Finally, another expert specialising in clinical medicine and oncology confirmed, on the basis of the findings of biological and clinical analysis of several hundred French patients describing themselves as "electrosensitive", that a syndrome of intolerance to electromagnetic fields (SIEMF) does exist and that those people are not feigning illness or suffering from psychiatric disorder"
"8.1.4. pay particular attention to “electrosensitive” persons suffering from a syndrome of intolerance to electromagnetic fields and introduce special measures to protect them, including the creation of wave-free areas not covered by the wireless network;"

אגודת הרפואה האוסטרית על רגישות לקרינה ודרכי טיפול ואיבחון

Guideline of the Austrian Medical Association() for the diagnosis and treatment of EMF-related health problems and illnesses (EMFsyndrome). Consensus paper of the Austrian Medical Association’s EMF Working Group ( AG-EMF).

קישור – http://electromagnetichealth.org/wp-content/uploads/2012/04/EMF-Guideline.pdf 

עצומת פרייבורג

הצהרה של רופאים גרמניים משנת 2002 על הופעת סימפטומים שאינם מוסברים בחולים ואשר טיפול תרופתי אינו משפר את מצב המטופלים. " Since the living environment and lifestyles of our patients are familiar to us, we can see, especially after carefully-directed inquiry, a clear temporal and spatial correlation between the appearance of disease and exposure to pulsed high -frequency microwave radiation (HFMR) "

קישור – http://www.feb.se/news/Appell-021019-englisch.pdf

ICBE-EMF – רגישות לקרינה הינה משבר הומניטרי הדורש תגובה מיידית

'ELECTROMAGNETIC HYPERSENSITIVITY (EHS) IS A HUMANITARIAN CRISIS THAT REQUIRES AN URGENT RESPONSE' – ICBE-EMF, July 2024 – https://icbe-emf.org/activities/electrohypersensitivity/

דוח מיוחד של הוועדה הבין לאומית לחקר השפעות ביולוגיות של קרינה בלתי מייננת קובע כי:

• העליה במספר הרגישים לקרינה נובעת מהגידול בחשיפה לקרינה בלתי מייננת בשנים האחרונות.
• תסמינים של רגישות לקרינה יכולים להופיע בעקבות שימוש בציוד (טלפונים סלולריים, טלפונים אלחוטיים, מחשבים אלחוטיים, ראוטרים אלחוטיים-וייפיי, מוני חשמל-מים-גז חכמים) או חשיפה לתשתיות (אנטנות סלולריות, רכבים חשמליים, קווי מתח, מוצרי חשמל ביתייים) , וגם בעקבות חשיפה למקורות נמוכי קרינה אחרים.
• חשיפה לקרינה בלתי מייננת, גם ברמות הנחשבות נמוכות, משפיעה על כל היצורים הביולוגים המשתמשים גם בשדות אלקטרומגנטים ביחד עם שינויים כימיים לתקשורת גופית.
• רגישות לקרינה היא תגובה פיזיולוגית רב מערכתית, עם תסמינים שיכולים להיות שונים מחולה לחולה בגלל שינוים פיזיולוגים ואנטומיים.
• התסמינים כוללים: בעיות שינה, תשישות, כאבי ראש, סחרחורות, שינויים בדופק, טינטון, פריחות על העור, התפרצות של רגישות לכימיקלים, בעיות ראיה, בעיות בחישה, מצבי רוח ועוד.
• הנזק התפקודי של רגישות לקרינה זוהה ומוכר במחקרים רבים, ועל ידי גופים רבים, כולל ארגון הבריאות העולמי.
• מצב בריאותי חמור זה משפיע על בים 3% ל5% מהאוכלוסיה בעולם המודרני.
• במקרים רבים החשיפה לקרינה היא לא וולנטרית ולא ניתנת לבקרה או צמצום על ידי הציבור.
• התסמינים מופיעים בתגובה לחשיפה בכמה סדרי גודל נמוכה מהתקנים הקיימים והמקובלים.
• רשויות בריאות ומדיניות לא חוקרות תלונות בנושא.
• ככל שהשימוש והחשיפה יגדלו , כך צפויים לעלות מספר הרגישים לקרינה בעולם.
• לכן החשש של חברי הגוף הוא כי רגישות לקרינה היא משבר הומני מתגבר.
• חברי הגוף חקרו מבצעים מעקב על חומר מדעי רב , כולל מחקר רב ודיווחים על מקרים פרטיים.
• מטרת הגוף היא להביא להכרה ברגישות לקרינה כנגרמת מחשיפה לקרינה.
• יש להכיר בנפגעים הרגישים לקרינה בעלי צרכים מיוחדים , כדי לאפשר להם גישה למגורים, טיפול בריאותי, חינוך, תעסוקה, הזדמנויות, שיוויון וגישה לשירותים ציבוריים.
• הכרה זו צריכה להוביל למחקר נוסף, העלת המודעות בציבור לנזקי הקרינה, וקריאה להורדת רמות החשיפה המותרות. זאת לא רק כדי להגן על רגישים לקרינה אלא גם כדי לצמצם את מספר הנפגעים בעתיד.

הכרה משפטית בעולם

בית משפט בספרד, רגיש לקרינה הוכרז כ 100% נכה – תקדים

בית דין לעבודה בספרד קיבל את דרישתו של רגיש לקרינה להכיר במחלתו כגורם מגביל וכנכות אשר לא מאפשר לו לעבוד. כתוצאה מכך חויב המוסד הספרדי לביטוח לאומי לספק לרגיש לקרינה קיצבת נכות. פסק הדין הוא תקדימי ומחייב.
קישור בספרדית (יש לתרגם על ידי גוגל) – http://www.noticiasmedicas.es/medicina/noticias/10451/1/La-hipersensibilidad-a-las-ondas-que-producen-los-telefonos-moviles-se-convierte-en-una-nueva-causa-de-incapacidad-permanente/Page1.html
קישור למאמר באנגלית על פסיקת בית המשפט – http://www.next-up.org/pdf/Hypersensitivity_to_the_waves_produced_by_mobile_phones_becomes _a_new_cause_of_permanent_disability_11_09_2011.pdf

בית המשפט בצרפת פסק קצבת נכות לרגישה לקרינה – אוגוסט 2015

בית משפט צרפתי פסק קצבה חודשית של כ1000$ לרגישה לקרינה שנאלצה לעזוב את חייה ועבודתה ולעבור לגור באיזור מרוחק בדרום מערב צרפת. http://www.dailymail.co.uk/news/article-3217214/Woman-claims-allergic-Wi-Fi-handed-650-month-disability-grants-court-hearing-France.html

בית המשפט בגרמניה הכיר ברגיש לקרינה כנפגע ממחלה תעסוקתית – יולי 2014

רגיש לקרינה מגרמניה, אשר תפקד במשך יותר מ20 שנה כטכנאי מכ"מ בצבא הגרמני ואשר במשך עבודתו נחשף לקרינה בלתי מייננת, הוכר כנפגע ממחלה תעסוקתית על ידי בית המשפט הגרמני. התובע הוכיח רגישותו על ידי חוות דעת מומחים וכן מחקרים מובילים בתחום. פרטים נוספים בבלוג כולל מחקרים.

רגישה לקרינה הוכרה כנכה ומוגבלת תעסוקתית בצרפת – נובמבר 2013

מעצבת גרפית בת 56 הצליחה לקבל הכרה כנכה תעסוקתית לאחר שהיא קיבלה אישור על רגישותה לקרינה מרופא המתמחה ברפואה תעסוקתית וסביבתית. הרופא כתב כי רגישים לקרינה סובלים מקשיים בגישה למקומות עבודה , בשמירה על משרות להם הם ראויים, זאת לדעתו עונה להגדרה של מוגבל תעסוקתית. לחץ כאן לקריאת פרטים נוספים בבלוג.
https://mieuxprevenir.blogspot.com/2013/11/electrosensitivity-finally-recognized.html

בית המשפט האוסטרלי הכיר בתביעתו של רגיש לקרינה – מרץ 2013

בית המשפט באוסטרליה פסק כי יש לשלם פיצויים לד"ר דויד מקדונלד אשר נחשף לקרינה בלתי מייננת במסגרת עבודתו וכיום סובל מתסמינים של רגישות לקרינה. פרטים נוספים כולל סרטון בבלוג וגם בפוסט הזה בבלוג
https://www.news.com.au/technology/csiro-scientist-dr-david-mcdonald-wins-compensation-for-wifi-pain/news-story/0a2abc1814dca200d9e54b05f810c8f5

בית משפט בקליפורניה פסק כי אסור להפלות מורה רגישה לקרינה – פברואר 2021

מורת בית ספר בקליפורניה ניצחה (בינתיים, יהיה כנראה ערעור) בתביעה נגד בית הספר לאחר שסבלה מתסמינים של רגישות לקרינה (מכונה בתביעה WIFI SICKNESS) לאחר שבבית הספר הותקנה תשתית WIFI אלחוטית. בהתחלה ניסה בית הספר לכבות את המערכת בכיתה של המורה, ובכיתה הסמוכה, אבל היא המשיכה לסבול. בית הספר שינה גישה והודיע לה שהמערכת נבדקה ונמצאה בטוחה ותקינה (לפי תקנים גבוהים ולא מגנים על הבריאות) והמורה תבעה את בית הספר. בית המשפט לענייני עבודה הכיר בכך שאין להפלות את המורה ממורות אחרות בבית הספר, בשל מחלת הWIFI שלה, ובכך למעשה הכי בעקיפין ברגישות לקרינה כנחות תפקודית. יש לציין כי החוקים בקליפורניה הם יותר פרוגרסיבים מאשר בחלקים אחרים של ארה"ב וקל יותר לקבל בקליפורניה הכרה בנכות תפקודית.

על המקרה – https://betweenrockandhardplace.wordpress.com/2021/02/24/ehs-california-appellate-court-holds-that-wi-fi-sickness-is-a-disability/
פסק דין – https://scholar.google.co.uk/scholar_case?case=3952106716981452997

הכרה ברגישות לקרינה בארץ

משרדי הממשלה – למעשה אין הכרה

משרד הבריאות בארץ אינו מכיר ברגישות לקרינה כנגרמת מקרינה. במכתב של פרופ' סיגל סדצקי משנת 2014, אשר נשלח לד"ר איטמר גרוטו ממשרד הבריאות, מביאה פרופ' סדצקי עמדה זו כהכרה בעמדת ארגון הבריאות העולמי כי התסמינים והסבל אמיתיים אבל אינם נגרמים מחשיפה לקרינה בלתי מייננת , וכי יש לטפל בתסמינים, לבצע הערכה פסיכולוגית ופסיכיאטרית ולטפל במגון גורמים סביבתיים , מבלי להזכיר צימצום חשיפה לקרינה בלתי מייננת.

משרד הגנת הסביבה לא מכיר באופן רשמי ברגישות לקרינה. אבל באמירות של פרופ' סטיליאן גלברג, ראש תחום קרינה ורעש במשרד, ניתן להבין כי הוא מכיר שיש רגישים לקרינה והם סובלים מקרינה ברמות נמוכות מהתקן. להבנתי לאמירות אלו אין כל תוקף.

יש לאמר כי בארץ יש השפעה רבה של גופים מכחישי נזקי הקרינה ורגישות לקרינה, על המדיה, ועל הממשל, וכך מעוקבת ונמנעת הכרה ברגישים וברגישות.

הכרה משפטית או ביטוחית בארץ

בכמה וכמה מקרים בארץ, שלא אוכל לפרט לגביהם, התקבלה הכרה של בית המשפט או חברת ביטוח, או ביטוח לאומי , ברגישים\ות לקרינה. ההכרה היא בתופעות ( ביחוד מגרנות וכאבי ראש) ולא בגורם. ההכרה באה בדרך כלל כאשר הרגישות היא בנוסף לבעיות נוספות כגון פיברומיאלגיה, מגרנות או בעיות אחרות, וכאשר עומדים בתנאים המגדרים את המחלות הללו.

קריאות ופעולות בדרך להכרה

פרופ' אליהו ריכטר – הכרה בסבל ובנפגעים 2016

פרופ' אליהו ריכטר, מהאוניברסיטה העברית בירושליים, בית הספר לבריאות הציבור ורפואה קהילתית, היחידה לרפואה תעסוקתית וסביבתית (ריכטר היה הראשון בארץ שדרש להכיר בנזקי האסבסט, הוא חוקר בכיר ובשנים האחרונות עוסק בחקר השפעות הקרינה הבלתי מייננת. למחקריו לחצו כאן…) , פנה ב 2016 במכתב רשמי לחברי וועדת זכויות הילד בכנסת. במכתב זה מסכם את דעתו המקצועית בנושא הרגישות לקרינה והחשיפה לקרינה בבתי הספר. זאת לאחר שמספר מקרים של תלמידים רגישים הובאו בפני הוועדה.
המכתב לפניכם.

מרפאה מחקרית בבית החולקים הדסה

בין השנים 2018-2019 הופעלה במסגרת מרפאת הכאב בבית החולים הדסה עין כרם, מרפאה מחקרית לרגישות לקרינה, על ידי ד"ר יעל שטיין. ד"ר יעל שטיין פגשה, ראינה וערכה תחקיר רפואי למאות רגישים לקרינה ישראלים שפקדו את המרפאה. ד"ר יעל שטיין היא חוקרת בין לאומית בתחום השפעות הבריאותיות של הקרינה הבלתי מייננת, ורגישות לקרינה, פרסמה עשרות מחקרים בתחום, והציגה בכנסים בין לאומיים רבים בנושא.
אחת מהרצאותיה – https://www.norad4u.co.il/2020/04/20/3542/
מאמר על מנגנונים של רגישות לקרינה –  https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/32289567/
מאמרים נוספים של ד"ר יעל שטיין – https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/?term=Stein+Y&cauthor_id=32289567

תצהיר ד"ר בלר ז"ל לבית המשפט העליון 2014

בשנת 2014 , הגיש ד"ר בלר תצהיר לבית המשפט העליון בנוגע למקרה בו זיהה ואיבחן 31 ילדים שלמדו בכיתה הנמצאת 25 מטר מול אנטנה סלולרית (בית ספר נגבה, ראשון לציון) ואשר בה הותקנה גם מערכת וייפיי, כסובלים מתסמינים של חשיפה לקרינה ורגישות לקרינה. בתצהיר מסביר ד"ר בלר את תהליך האבחון והשתלשלות המקרים. התצהיר הזה הוא דוגמה לא רק לעבודה רפואית מדויקת ומוקפדת, אלא גם למוכנות להגיע לאמת ולתמוך בגילויה. התצהיר הוגש לבית המשפט כחלק מהמאבק המשפטי בפריסה של וייפיי, טאבלטים ומחשבים אלחוטיים בבתי הספר.
ד"ר בלר נפטר בשנת 2017. יהיה זכרו ברוך.

עשרות תצהירים של הורים לילדים רגישים לקרינה מוגשים לבית המשפט העליון 2014

במסגרת הדיונים בבג"ץ בנוגע לפריסה של מערכות וייפיי , טאבלטים ומחשבים אלחוטיים בבתי הספר, הגישה עו"ד דפנה טחובר עשרות תצהירים של הורים לילדים רגישים לקרינה, אשר לומדים במערכת החינוך. בית המשפט החליט בסוף שלוש שנים של דיונים לא להתערב בפריסה, אבל השאיר את דלתותיו פתוחות במקרה וילדים רגישים לקרינה לא יקבלו מענה ממשרד החינוך.

"באשר לטענות בדבר רגישות יתר לקרינה בלתי מייננת, הנחתנו היא כי המשיב – כפי התחייבותו – יבחן כל תלונה פרטנית בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות והמשרד להגנת הסביבה. ככל שהמשיב לא יעמוד בהתחייבויותיו אלו דלתות בית משפט זה פתוחות בפני העותרים.""\

קבלת התצהירים והשארת הדלת פתוחה אינה הכרה מלאה (גם לא חלקית) או ישירה של בית המשפט ברגישות לקרינה, אבל יש בה מין הנחמה שלפחות שמע בית המשפט על מקרים אלו, ומקבל את האפשרות שאכן מדובר ברגישות לקרינה בלתי מייננת ולאפשרות שיש אנשים (וילדים) הרגישים לקרינה.