בלוג

אחד הרגעים שחששתי מהם בתור אבא, רגיש לקרינה, מודע לנזקי הקרינה, ופעיל בתחום החשיפה לקרינה כבר יותר מ20 שנה, אשר בנותיו לומדות בבתי הספר מלאי הקרינה של משרד החינוך הישראלי, הגיע השבוע.

השבוע ( 30/10/2024 )הבת שלי חזרה מבית הספר ודיווחה על כאבי ראש קשים שהופיעו בשיעור לאחר שכל הילדים התבקשו להוציא טלפונים ולעשות בכיתה עבודה עם הטלפונים הסלולריים (חיפושים בגוגל ולימוד על חברות של מוצרים שיש להם). כמובן שהילדים ניצלו את הזמן עם הסלולרי בשיעור גם למשחק וצפייה בסלולרי, וכמובן שכתוצאה מכך קרינת הרדיו בכיתה עלתה משמעותית למשך השיעור.

באופן רשמי לא אמור להיות שימוש בסלולרי בבית הספר

יש לציין שבאופן רשמי אסור שימוש בסלולרי בבית הספר בישוב (וברוב בתי הספר בארץ ) . זאת על פי חוזה מנכ"ל וכן על פי החלטת שר החינוך מלפני כמה שנים כי בבתי הספר לא יהיה שימוש בסלולרי. הבעיה היא שיש להחלטות הללו סייגים, וגם כאשר הם לא בפעול, אין ממש אכיפה. פועל יוצא שיש ילדים שלא מוסרים את הסלולריים שלהם בתחילת היום, או שמשאירים אותו על שקט אבל משדר, בתוך התיק. חלק מהם אף משתמשים בהחבה בסלולרי מתחת לשולחן, במהלך שיעורים רגילים. כמו כן הצוות משתמש בסלולרי ובציוד אלחוטי ל"מטרות פטגוגיות" ואחרות (אפילו רישום נוכחות מבוצע על ידי הצוות תוך כדי שימוש בסלולרי). בנוסף אין אכיפה לגבי שעונים משדרים וציוד אלחוטי אחר (כי ההנחיות לא מתעסקות בקרינה אלא בהיבט חינוכי של שימוש במסכים בסביבת בית הספר). כך שגם בכיתה בבית ספר בו לא מורשה להיות שימוש בסלולרי , הסלולרים משדרים, גם אם בתיקים וגם אם הם על מצב שקט.

בנוסף לכך כאמור יש את השיעורים שהמורים מחליטים שנכון להשתמש בסלולריים תוך כדי השיעור כדי להכין עבודת כיתה, לחפש מושגים והסברים ברשת, לצפות בהדרכות ולמלא שאלונים וקהוט.

ולקינוח , בתי הספר התקינו ראוטרים וייפיי בכל הכיתות, במסדרונות או בצמוד אליהם (בבתי הספר של הבנות שלי נראה שהראוטר מותקן בתוך קופסת פלסטיק אטומה על הקיר של הלוח ליד המחשב. הראוטר משדר כמובן כל הזמן.

לכן בפועל יש חשיפה לקרינת רדיו מהסלולריים של הצוות והתלמידים כמעט בכל כיתה, וכמעט בכל בית ספר. זאת בנוסף לחשיפה לקרינת רדיו מהראוטר האלחוטי שנמצא בכל כיתה ומשדר קבוע (ברוב המקומות). כל הטוב הזה בא בנוסף לשימוש האישי של התלמידים בסלולרי מחוץ לבית הספר. ההבדל הוא שהשימוש האישי הוא וולנטרי, והבת שלי לא עושה אותו בכלל. הסלולרי שלה הוא לחירום בלבד. והחשיפה שלה בכיתה ובבית הספר היא בכפייה.

השפעה על כל התלמידים, אבל לא כולם מזהים ולא כולם מגיבים בכאבים

בפעול כל ילד וילד נחשף לקרינה הזו, והיא משפיעה ביולוגית או בריאותית על כולם (לא רק על ילדים רגישים לקרינה). העיניין שמה שפעם נחשב לנדיר וחריג, כלומר כאב ראש אצל ילדים, הפך היום ל"חלק מהחיים" ולדעתי רוב הילדים פשוט לא מדווחים להורים שלהם על כאבי ראש, או לא מקשרים את הכאב לסלולרי.

פה הבת שלי שונה. היא יודעת מה זה קרינה, היא כבר מדדה קרינת רדיו, והיא חייה בבית בלי חשיפה לקרינת רדיו. כל זה מאפשר לה להבין את ההקשר בין כאבי הראש לשיעורים המתוקשבים. מעיניין כמה ילדים בכיתה שלה סובלים גם מהקרינה בשיעורים המתוקשבים ומהשימוש בסלולרי , אבל לא מודעים לכך , לא שמים לב, או לא שמים לב לשינוי כי הם כל הזמן עם כאב ראש ברמה כזו או אחרת.

דרך אגב, לבת שלי יש סלולרי בפיקוח כבר חודשיים. יכול להיות שיש לזה גם קשר לתסמינים. אבל יש לקחת בחשבון שהסלולרי של הבת שלי, והשידורים ממנו, כבויים רוב היום. בקבלתו לפני כמה חודשים, היא עברה הדרכה על השימוש בו ועל מתי וכמה הוא משדר, כך שתוכל לשלוט בשידורים ולהחשף רק כאשר אין ברירה. נחתם מולה חוזה שמאפשר לה להשתמש בו לשיחות והודעות בעיקר בזמן חירום. בבית שלנו אין קרינת רדיו נמדדת (הרמה היא מתחת ל0.0005 מילי וואט למטר רבוע) ואין שימוש בסלולריים או בציוד אלחוטי בבית בכלל.

הגיע היום, דיכאון

שנים חששתי מהרגע הזה שהיא תבוא ותגיד "כואב לי הראש בבית הספר", עכשיו זה קרה. למעשה כבר קרה בעבר שהיא אמרה לי שהיא הרגישה קרינה, אבל כאירוע בודד ולא כמה ימים ברצף, ולא כאבים קשים.

ביום רביעי היה את השיעור המתוקשב , תוך כמה דקות היא החלה להרגיש כאבי ראש. ולאחר השיעור כבר התפוצץ לה הראש ולא נרגע. בהמשך היום היא הרגישה גם את הקרינה מהסלולריים של חבריה לכיתה, ביוחד של כמה בנות שיושבות קרוב אליה, המשתמשות בסלולרי במהלך השיעורים, מתחת לשולחן.

גם ביום חמישי כאב לה הראש, זה התחיל בשעה שלישית ונמשך כל היום.

גם היום (, יום שישי, יום שליפה של ילדים מחוננים לטכנודע) היא הרגישה כאבי ראש כבר בהסעה לטכנודע , כאשר כל הילדים משתמשים בסלולרי במהלך ההסעה, בתוך המיניבוס.

יש לציין שהבת שלי לומדת בכיתת מופת , כך שהיא נמצאת בבית הספר יותר זמן מתלמיד מהשורה. כמו כן יש לה חשיפה לקרינה באוטובוס לבית הספר ובחזרה, וכן בהסעות לטכנודע וממנו.

מה עושים מכאן?

אני עדיין לא יודע , אנחנו עדיין מאכלים. אנחנו עדיין לא בטוחים. אישתי לא מוכנה להכיר במצב כרגע. גם לה קשה.
סייעתי בעבר למשפחות שזה בדיוק מה שקרה להם, אבל כאשר זה קורה לך זה שונה. כאמור אישתי בכלל מסרבת לקבל את המצב. יקח לה זמן.

צריך להתחיל לנסות לעבוד מול בית הספר כדי אולי להקל את החשיפה (אכיפה טובה יותר של האיסור בשימוש בסלולרי, כיבוי הראוטר בכיתה, אישור לבישה של כובע מגן קרינה בבית הספר, אישור לצאת משיעורים מתוקשבים ולבצע אותם כעבודת בית או בספרייה עם מחשב ניד חוטי, אישור ללכת הביתה במקרה שמופיע כבר כאב ראש ועוד).
בנוסף נוכל לצמצם את השימוש שלה בתחבורה ציבורית.

לימוד התמודדות מנטאלית עם הכאבים וצמצום אפקט מנטאלי מצטבר של רגישות.

שימוש בתוספי תזונה (GABA וויטמין C).

תיעוד כאבי הראש

בדיקות דם מקיפות (לגבי בדיקות רפואיות אחרות , אני בספק אם זה יכול לעזור, אם כבר להזיק בעוד חשיפה לקרינה לא נחוצה, גם מייננת).

וויתור על השתתפות בכיתת מופת וחזרה לכיתה רגילה בבית ספר הצמוד לביתנו (פחות שעות בבית הספר המוקרן, פחות תלמידים בכיתה, וללא נסיעות בתחבורה ציבורית).

כאמור , עדיין מאכלים. לא נעים בכלל.

ידעתי ולא הצלחתי למנוע ולהגן

כאשר הייתי חלק מהצוות שנלחם בהכנסה של וייפיי לבתי הספר, לא חשבתי לרגע שהילדות שלי יפגעו. עבדנו ימים ולילות ועשינו זאת כדי להגן על ילדים אחרים שהיו כבר אז במערכת החינוך. הבת שלי רק נולדה , וכמובן היה סיכוי תאורתי שבאחד מהימים זה יקרה, אבל קיוויתי שלא. קיוותי שבזה שאני מאפשר להן בית ללא קרינה, ולא נותן להן סלולריים, יתאפשר להן לעבור את שנות הלימודים ללא תסמינים וללא התפתחות של רגישות לקרינה. עכשיו שנראה שביתי הבכורה מפתחת כבר תסמינים בבית הספר רבוי הקרינה, אני מצטער שלא עשיתי יותר. אני מרגיש מאוד אשם. זאת למרות שלא אני הכנסתי ודחפתי וייפיי וסלולריים (BYOD) למערכת החינוך, ולא אני מכרתי מוצרים ותוכנות לימוד למשרד החינוך. אחרים עשו מזה רווחים , ואני עכשיו מצטרף להורים רבים שילדהם משלמים את המחיר.