מנסיון העבר אנחנו למדים כי מזהמים סביבתיים כמו קרינה בלתי מייננת (למשל אסבסט, זיהום אוויר, עופרת, כספית, עישון, קרינה מייננת ועוד), עוברים כמה שלבים בתודעה, במדע ובתקינה, החל מגילוי הטכנולוגיה, דרך השימוש בה, הופעת הנפגעים והנזקים, דיון מדעי, הכחשה , ולבסוף הכרה בנזקים ובנפגעים.
בדרך כלל אלו השלבים החל מהגילוי, להכרה בנזקים:
- גילוי טכנולוגי
- הפצת מוצרים, תשתית, וטכנולוגיה מזהמים
- מחקרים ראשונים מראים שאין סיכון בריאותי
- קביעת תקנים על פי מחקרים שמראים שאין סיכון בריאותי,, ורק על נזק מיידי ברמות מאוד מאוד גבוהות
- מתחילים להיפגע אנשים וסביבה
- הכחשה של הנזקים והנפגעים
- הקמת הוא גיוס גופי מחקר ומדע שאחראיים על הדהוד והפצת התאוריה והגישה שאין נזקים
- כיבוש האקדמיה במאנקים, תרומות, ומימון
- הופעת מדע ממומן ומכוון כדי להראות שאין נזק, או שהנזק לא גדול, או שיש גם הרבה יתרונות
- עוד התקדמות טכנולוגית, עוד פריסה , עוד שימוש ועוד זיהום
- יותר נפגעים אבל עדיין רוב הציבור לא מודע לנזקים ולנפגעים והופך תלוי בטכנולוגיה
- רגולציה שוויה לגמרי אפילו מתנגדת ומעכבת כל הכרה בנזקים ובנפגעים "התקנים מגנים מעל ומעבר לכל ספק"
- לאחר עשרות שנים מופיעים יותר ויותר מחקרים על נזקים
- הכרה זוחלת בנזקים
- הגבלת חלקית של השימוש, הפצה,
- הכרה מוחלטת בנזקים הבריאותיים
- איסור שימוש, הפצה
- הכרה חלקית בנפגעים (אם שרדו).
