בלוג

חלפו 10 ימים מהיום בו ביתי חזרה מבית הספר עם כאבי ראש קשים, לאחר שבוצע בכיתה שימוש בסלולריים של התלמידים למטרת לימוד. מאז היא חוזרת כמעט כל יום, אם באמצע היום, או בסופו, עם כאבי ראש מבית הספר. יש לציין שבבית (נמוך הקרינה שלנו) היא מרגישה טוב.

אני ואישתי עדיין מאכלים את הסיטואציה. במשך השנים עזרתי בהתמודדות להורים שהילדים שלהם פיתחו רגישות לקרינה, גם כאלה שהרגישות הופיעה בבית הספר. עכשיו זה אצלי בבית. מאוד חששתי מהיום שאחת הבנות שלי יפתחו תסמינים. ובכל זאת אנחנו מתחילים להתמודד.

כמה דברים שהחלנו לעשות

• דיברנו עם המורה המחנכת וביקשנו שיאכפו את האיסור שימוש בסלולרים בכיתה , וכאשר יש שימוש בהם ללמידה יאפשרו לביתי לצאת מהכיתה ולהשלים את הפעילות מאוחר יותר דרך מחשב קווי בבית.
• קבענו פגישה עם הצוות בבית הספר כדי לדון בנושא ולבקש הנגשה של בית הספר. הפגישה תהיה מחר.
  הכנתי לביתי שני כובעי ביסבול יפים , עם מיגון קרינה. היא לובשת אותם לכל פעילות בבית הספר.
• בימים בהם ביתי חוזרת עם כאבי ראש קשים היא נותלת תוסף מזון שעוזר עם הכאבים, GABA.
  כרגע אני מפרק לה טבליה והיא שותה עם מים. הזמנתי מחו"ל טבליות מציצה כדי שיהיה לה קל יותר לנטול.
• הסברתי לה איך לבצע הארקה בבית.
• אנחנו משתדלים לחסוך לה את החשיפה בהסעות ובאוטובוסים ומקפיצים אותה לכל מקום , כאשר אפשרי.
• הגבלנו את זמן המחשב (חוטי-קווי) שלה כדי שגם בבית החשיפה תהיה נמוכה יותר.
• הנחתי את ביתי לחזור הביתה בכל עת שהיא מרגישה שהיא לא יכולה יותר.

שיפור קל

אפשר להגיד שיש כבר פירות ראשונים בהתמודדות. אומנן עדיין יש שימוש בסלולריים בכיתה, עדיין אין אכיפה, אבל לפחות נותנים לעמית לצאת מהכיתה כאשר כואב לה או כאשר יש שיעור עם סלולריים, מאפשרים לה ללבוש כובע מגן קרינה, וחלק מהילדים מגלים הבנה.

בחלק מהימים שעברו ביתי הצליחה להשלים יום שלם בבית הספר. היו לה אומנם כאבי ראש אחרי שעה-שעתיים בכל יום בו הייתה בבית הספר וגם במחוננים, אבל לפחות את חלק מהימים היא הצליחה להשלים.

זמן ההתאוששות בבית התקצר בשל נטילה של תוספי תזונה, הארקה ומנוחה.

החלנו להסיע אותה ולחסוך לה חשיפה לקרינה באוטובוסים ובהסעות.

בפגישה עם צוות בית הספר נבקש

• לאיכוף את איסור שימוש בסלולריים בכיתה. לא לאפשר שימוש מתחת לשולחן , או בזמן הפסקות.
• איסוף סלולריים לתיבה. לא להשאיר סלולריים משדרים בתיקים.
• התיחסות לשעונים חכמים , אוזניות אלחוטיות וציוד דומה כמו לסלולריים.
• מקום ישיבה חדש רחוק ממשתמשי סלולרי ומהראוטר.
• לאפשר לביתי לצאת משיעורים בהם נעשה שימוש בסלולרי או באלחוטי, ולהשלים שיעורים אלו בדרך אחרת.
• לאפשר כיבוי של הראוטר האלחוטי העובד והמשדר כל הזמן.
• לאפשר לביתי לצאת מבית הספר בכל פעם שהיא מרגישה לא טוב.
• לעדכן את צוות המורים במצב.
• לקבוע תאריך לישיבת מעקב.

המטרה של הבקשות הן

• להפסיק את הסבל של ביתי בבית הספר. לצמצם את הכאבים ככל הניתן.
• למנוע התדרדרות נוספת במצב הבריאותי של ביתי.
• לאפשר לביתי להמשיך ללמוד בכיתת מופת.
• לאפשר לה סביבת לימודים בה תרגיש בנוח.
• לאפשר לה להתמודד עם הכאבים בצורה הכי נוחה וקלה.

אני מאוד מקווה שבית הספר יבחר לעזור במקרה הזה ולא יתעמר בנו ובביתנו.

בעשר השנים האחרונות בתי הספר הפכו לחממות של קרינת רדיו. זאת בעקבות החזון של משרד החינוך (וזו כבר המציעות היום) לראוטר בכל כיתה ופינה בבית הספר, שימוש בציוד אלחוטי וסלולריי ללמידה, וגם בגלל הסלולריים של הילדים (שאמורים להיות כבויים בתיק, אבל הם לרוב לא כבויים ולא בתיק) שמשדרים בתיק או מתחת לשולחן כאשר ילדים משתמשים בהם גם בשיעור, כדי להפיג את השעמום.

לכן בצד התקווה שהצוות והמערכת תעשה את המקסימום כדי לעזור, אני מאוד חושש שכאן הצוות והמערכת לא ידעו להתמודד, או שיבחרו פשוט להתכחש לנו ולסבל שלנו ושל ביתנו. הרי מהורים שקטים ונוחים לתלמידה מצטיינת בכיתה מופת, הפכנו כולנו ברגע אחד למי שדורש דרישות, מבקש בקשות, שהן כולן כמעט מתנגשות בחזון של משרד החינוך לבתי ספר מלאים קרינה , ואשר בנורמות שהתבסו בשנים האחרונות (של חיים מבוססי סלולרי ואלחוטי, שימוש בכל מקום, בכל שעה, ובכל מצב) נשמעות כמעט בלתי סבירות.

אם ירצו , יוכלו בקלות לטעון שהקרינה נמדדה והיא בתקן (תקן גבוה פי 100000 מרמות שגורמות השפעות ביולוגיות ובריאותיות) ושאין מה לעשות.

נקווה לטוב ונראה מה יהיה בפועל מחר.